החלטה בתיק עמ"ת 44300-06-13

1.                    עררים על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי) מיום 11.6.2013 בתיק מ"י 19367-06-13.

כתב האישום

2.                    לבית משפט קמא הוגש נגד העוררים (להלן: " אברהים" ו- " מחמד") וכן נגד אדם נוסף בשם ואיל מעאיריג'י (להלן: "ואיל") כתב אישום. כתב האישום אוחז שבעה אישומים: הראשון מתייחס לאברהים והאישומים הנוספים מתייחסים לשלושת הנאשמים בכתב האישום.

3.                    ששה מתוך שבעת האישומים (אישומים מס' 2-7) עוסקים במקום שהופעל לצורך ביצוע מכירת סמים מסוכנים שמכונה בכתב האישום "הכספומט". דרך השימוש במקום זה הייתה לפי המתואר בכתב האישום באופן הבא: בקיר הגובל בין שטח של מחסן או חדר בתוך הבית המצוי ב**********- נפתח חור בגודל של כ- 10 ס"מ. הקונה שמגיע למקום, נכנס בפתח גדר פח, ירד במדרגות עץ ישנות ואז הגיע לקיר שבתחתיתו החור. הוא הכניס לתוך החור כסף (שנמסר ליד שמושטת לו) וקיבל מהיד המושטת את הסם תמורת הסכום שהכניס (המקום בו מדובר ייקרא להלן " המחסן" או "הכספומט"):

א.                   באישום השני בכתב האישום - נטען כי בתאריך 29.5.2013 שעה 16:30 מכרו מחמד וואיל לשוטר פואד כהן (להלן: "פואד") סם מסוג חשיש במשקל של 1.88 גרם תמורת 100 ש"ח. המכירה נעשתה בבית שברחוב ******** בירושלים, שם התיר אברהים שימוש במקום לשם ביצוע המכירה. לפי המתואר הגיע פואד למקום, נכנס בפתח גדר פח, ירד במדרגות עץ ישנות ובראותו חור בקיר הכניס את ידו לחור הקיר, מסר את הכסף למחמד וואיל וקיבל מהם את הסם. בסמוך לאותו אירוע נערך חיפוש ונמצא כי מחמד החזיק באותו זמן בכיס המכנסיים סם מסוג חשיש במשקל של 0.66 גרם נטו. העבירה המיוחסת לאברהים היא עבירה של החזקת חצרים - עבירה לפי סעיף 9(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה"). למחמד מיוחסות עבירות סחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודה והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודה בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.                    באישום השלישי מדובר במכירה שנעשתה על ידי מחמד וואיל בכספומט לאדם בשם חוסאם אלדין אבו שריף. הסם שנמכר הוא חשיש במשקל של 0.69 גרם תמורת 50ש"ח שארעה ביום 29.5.2013 בשעה 16:30 או בסמוך לכך. העבירה המיוחסת לאברהים היא החזקת חצרים ולמחמד סחר בסם מסוכן.

4.                    לצד שני האישומים האלה, שאירעו כאמור, ביום 29.5.2013, ואשר סמוך לאחריהם נעצר מחמד, כלולים בכתב האישום ארבעה אישומים נוספים שעניינם פעילות שהייתה לפי הנטען מספר חודשים לפני כן, ובמסגרתה נמכרו סמים לסוכן משטרתי בשם עאדל (להלן: "עאדל"):

א.                     באישום הרביעי בכתב האישום נדון אירוע מיום 12.12.2012 שם מכר מחמד לעאדל סם מסוג חשיש במשקל של 3.76 גרם  תמורת 100 ש"ח באותה דרך מיוחסות למחמד ואברהים אותן עבירות.

ב.                      באישום החמישי נדונה מכירה שבוצעה לכאורה באותן נסיבות ובאותו מקום על ידי מחמד ביום 5.12.12 לאותו עאדל. הסם שנמכר היה חשיש במשקל 3.47 גרם תמורת 100 ש"ח.

ג.                       באישום הששי נדונה מכירה לעאדל. הסם מסוג חשיש במשקל של 2.85 גרם נמכר לפי הנטען ביום 3.12.12 לעאדל תמורת 100 ש"ח.

ד.                      באישום השביעי מתוארת מכירה של 3.20 גרם סם מסוג חשיש תמורת 100 ש"ח לעאדל שאירעה יום קודם לכן ביום 2.12.2013.

5.                    האישום הראשון בכתב האישום מיוחס רק לאברהים, ועניינו המפגש בינו לבין השוטרים שבאו לביתו ביום 30.5.2013 בשעה 18:15 (יום לאחר מעצרו של מחמד על רקע האירועים מושאי האישומים השני והשלישי). בכתב האישום מתואר כי שני שוטרים הגיעו למקום וכשהתקרבו קרא להם אברהים וסימן להם איך להגיע אליו. כאשר נוכח שמדובר בשוטרים שבאים לביתו הוא נכנס בריצה לכיוון חדר קטן שמצוי בקומה התחתונה של הבית (חדר זה הוא למעשה המחסן), תוך שהוא מחזיק בשתי ידיו בקערה מלאה מים. הוא נעל את הדלת אחריו וסרב לדרישת השוטרים לפתוח את הדלת תוך שהוא שופך מים. לאחר שפתח את הדלת אמר לשוטרים כי הטיל את מימיו. בחיפוש שנערך במקום, מתחת לקערת המים, נמצא סם מוסלק בבור ביוב רטוב כשהוא עטוף בשקיות שקופות. אברהים ניסה להימלט מהמקום תוך שהוא צועק "אכלתי אותה, אום מחמד, אכלתי אותה, זה הסוף שלי". אברהים החזיק באותו זמן בכיס מכנסיו 10 בולי LSDעטופים בנייר טואלט לבן.  הסם שנמצא מוסלק היה סם מסוג חשיש במשקל של 170.85 גרם. מיוחסות לו עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית (לגבי שקיות החשיש שהיו מוסלקות ולגבי בולי ה- LSDשהיו עליו); שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

הבקשה, הדיון וההחלטה

6.                    לצד כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של העוררים וואיל עד לתום ההליכים. לפי הנטען בבקשה קיימות ראיות מספיקות להוכחת האישומים וקמה כנגד העוררים מסוכנות הנובעת ממהותן של העבירות. עוד מוזכר עברם הפלילי המכביד של העוררים וקיומם של מאסרים מותנים לחובתם.

7.                    בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא חלקה באת כוח העוררים, שיוצגו באותו זמן על ידי סנגורית אחת, על קיום ראיות לכאורה וטענה בהרחבה כנגד קיום תשתית ראייתית מספקת. הטענות המרכזיות שהעלתה היו כי אין תשתית ראייתית הקושרת בין אברהים לבין המקום שבו מוקם הכספומט. הוא הכחיש כל קשר לכך בחקירה; לא נכשל בתרגילים שנערכו לו והבסיס הראייתי מבוסס על חומר מודיעיני בלבד. אין עד המוסר על כך שאברהים מכר לו או שהוא בעל תחנה, אלא רק אמירות כי זה הבית שלו. הסנגורית הפנתה לכך שאברהים נחקר שלא כדין לאחר הגשת הצהרת התובע ונשאל לגבי הבית ושם השיב כי הבית הוא של סבתו ובאותו מתחם גרים גם אחרים. המחסן, שבו מוקם הכספומט, כך טענת הסנגורית, שייך לכל הבניין ולא רק לקומה שבה משתמש אברהים. מדובר במתחם פרוץ לגמרי ולטענתה "כל מה שיש נגדו זה שהוא הגבר? הוא בעל הבית? זה בעייתי ביותר". עוד חלקה הסנגורית גם על האישום הראשון ועל הקשר בין אברהים לבין הסמים שנתפסו בביוב .

8.                    באשר למחמד טענה הסנגורית כי אין ראיות נוספות מעבר לעדות הסוכן עאדל. אותו סוכן הוא עבריין ואין לקבל את דבריו. הסנגורית הצביעה בנוסף על כשלים בחקירה שנמצאו בכך שהזיהוי אינו מבוסס ובעייתי, ואף שהיא הייתה נכונה להניח כי יש ראיות לכאורה ברמה הטכנית אין די בהן כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים ויש מקום לבדוק חלופה. לאור זאת ביקשה הסנגורית להורות על קבלת תסקיר.

9.                    באת כוח המשיבה טענה מנגד והפנתה לראיות התומכות בעמדתה. בין היתר הפנתה לכך שבמסגרת האישום הראשון, בעת שאברהים ברח מהשוטרים הוא נכנס לחדר שממנו הופעל הכספומט, סגר אחריו את הדלת ושפך את המים. עוד הפנתה באת כוח המשיבה לדברים שאמר אברהים כאשר ניסה להימלט מהשוטרים. לצד אלה הפנתה באת כוח המשיבה לכך שהמקום בו מדובר וחור הביוב משמשים את אברהים ובני ביתו, כפי שהוא עצמו אמר בחקירה, וכן כי הדרך היחידה להיכנס לשם היא מפתח הבית המשמש את אברהים והילדים.

10.                אחר ששמע את טענות הצדדים קיבל בית משפט קמא בתום הדיון את עמדת המשיבה לעניין הראיות לכאורה וזו הייתה החלטתו:

"לעניין ראיות לכאורה בתיק ולאחר שעיינתי בתיק ושמעתי את הצדדים וכן לאחר שמצאתי לקבל את נימוקי המבקשת לעניין הפער בזמנים (ששת חודשי ההדממה לכאורה) אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה נגד שלושת המשיבים וכי הטענה לפיה חומר הראיות היחיד הקושר את המשיב 1 למיוחס לו היותו "הגבר בבית" איננה תואמת את מכלול הראיות בתיק.